פסק-דין בתיק תא"מ 4085-09

1.         תביעה שטרית בסך 39,776 ש"ח שיסודה הסכם שכירות בין הצדדים.

            התובעות הגישו לביצוע שתי המחאות: האחת, בסך של 19,200 ש"ח, שאין חולק כי היא בגין שלושת החודשים האחרונים לתקופת השכירות והשנייה, בסך של 20,000 ש"ח, בגין נזקים שונים שנגרמו לתובעות, לטענתן.

ר ק ע

2.         ביום 5.3.08 נחתם הסכם שכירות בין ברדה רינה (להלן: התובעת), שהינה האפוטרופוסית של התובעת 2, לבין הנתבעים (להלן: ההסכם).

לפי ההסכם, הנתבעים שכרו את ביתה של התובעת 2 בנווה ימין (להלן: הבית).

3.         ההסכם  היה לתקופה שמיום 18.3.08 ועד ליום 17.3.09.

            לפי הוראות ההסכם, דמי השכירות לתקופת השכירות עמדו על 6,400 ש"ח לחודש.

            אין חולק כי הנתבעים פינו את הבית ביום 23.12.08, כלומר, כשלושה חודשים לפני תום תקופת השכירות.

4.         שתי המחאות הוגשו לביצוע.

            ההמחאה האחת, בסך של 19,200 ש"ח, היא בגין דמי שכירות לתקופה של שלושה חודשים, ממועד פינוי המושכר ועד למועד בו תמה תקופת השכירות לפי ההסכם.

            ההמחאה השנייה, בסך של 20,000 ש"ח, היא בגין תשלומים שוטפים ונזקים שונים שנגרמו לבית לפי טענת התובעות.

            להלן תידון כל אחת מהמחלוקות.

האם ההסכם הופר, ועל ידי מי - והאם הנתבעים חייבים בתשלום דמי שכירות ותשלומים שוטפים לתקופה שממועד הפינוי ועד לתום תקופת השכירות לפי ההסכם

5.         התובעות טוענות כי הנתבעים מחויבים בתשלום דמי השכירות וכן ארנונה עד לתום תקופת ההסכם, לפי הוראות סעיפים 4 (ב) ו- 8 להסכם, שכן פינוי הבית היה לפי דרישת התובעת, לאחר שהנתבעים הפרו את ההסכם.

            הנתבעים טענו כי פינו את הבית לאחר הודעה מראש על ביטול ההסכם, עקב הפרתו על ידי התובעת, ומשכך, אינם חייבים בדמי השכירות ליתרת התקופה. 

ההפרות שהתובעות טענו להן:

6.         התובעות טענו כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכל אחד מאלה:

א.         הבית שימש כמשרדו של הנתבע, אף מטרת השכירות הייתה למגורים בלבד, ונאסר שימוש במושכר למטרה אחרת (סעיף 3 להסכם).

ב.         הנתבעים מסרו את החזקה בבית לאדם אחר, אף שההסכם אסר על כך (סעיף 6 (ז) להסכם).